נלטרקסון

נלטרקסון היא תרופה המשמשת בעיקר לטיפול בהתמכרות לאלכוהול. התרופה אושרה לשימוש בנגמלים מאלכוהול בשנת 1994 על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי בעקבות פרסומם של זוג מחקרים שבחנו את ההשפעה שלה על מכורים לאלכוהול בשנת 1992. מאז ועד היום פורסמו מחקרים רבים נוספים שאישרו כי התרופה יעילה לטיפול במכורים לאלכוהול.

נראה כי התרופה גורמת להפחתת שיעורי ההישנות של ההתמכרות בקרב נגמלים מאלכוהול וכן נראה כי היא מסייעת להפחתה של צריכת האלכוהול בקרב אלכוהוליסטים. בנוסף לכך התרופה מסייעת למכורים להתגבר על התמכרות לאופיואידים באמצעות חסימת ההשפעה האופורית של הסמים. התרופה אושרה לשימוש כטיפול בהתמכרות לאופיואידים על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי כבר בשנת 1984.

עם זאת, ככל הנראה ההשפעה של התרופה על הנגמלים מאופיואידים נמוכה באופן משמעותי מההשפעה שיש לה על המכורים לאלכוהול.

כיצד יש ליטול את התרופה?

את התרופה ניתן ליטול באופן יומיומי דרך הפה או בזריקה הניתנת אחת לחודש. במידה והתרופה ניטלת דרך הפה, יש להתחיל את השימוש רק לאחר שבעה עד עשרה ימים בהם המטופל לא בא במגע עם אופיאטים. כמו כן קיימת אפשרות לקבל זריקה אחת לצורך גמילה מהירה מהסם ולאחר מכן להתחיל ליטול את התרופה באופן יומיומי דרך הפה.

בנוסף לכך, ישנה אפשרות לקבל את התרופה באופן קבוע באמצעות שתל המוחדר לגופו של הנגמל בניתוח פשוט. צורת מתן זו נחשבת לחדישה במיוחד ועדיין לא אושרה לשימוש על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי.

• המינון של התרופה כאשר נוטלים אותה באופן פומי – במכורים לאלכוהול נהוג לטפל בעזרת 50 מ"ג נלטרקסון ליום. במכורים לאופיאטים נהוג לטפל בעזרת מינון של חמישים מ"ג ליום או באמצעות טיפול תלת שבועי המורכב משתי מנות של מאה מ"ג ומנה אחת של 150 מיליגרם. יש לציין כי כשמדובר בטיפול במכורים לאופיאטים, נהוג להתחיל את הטיפול במינון של 25 מ"ג ליום ורק לאחר מכן לעבור למינון של 50 מ"ג ליום.
• משך ההשפעה של התרופה – מינון של חמישים מ"ג משפיע במשך יממה אחת, מינון של מאה מ"ג משפיע במשך ארבעים ושמונה שעות ואילו מינון של מאה וחמישים מיליגרם משפיע במשך שלוש יממות רצופות.

כיצד פועלת התרופה?

כאשר הנלטרקסון נקשרת לקולטנים האופיאטים, היא למעשה מנטרלת את האפשרות לקליטת האופיאטים עצמם וכך מנטרלת את ההשפעה שלהם. אי לכך, במידה ואדם שנוטל נלטרקסון יזריק לעצמו הרואין לצורך העניין, הרי שהוא לא יחוש את ההשפעה שלו כלל. הטיפול בנלטרסון צריך להתבצע במקביל לטיפול נפשי והתנהגותי וזאת כיוון שהתרופה משפיעה על הממד הפיזי של ההתמכרות בלבד.

התקווה היא שבמהלך הזמן ההתמכרות לחומר תלך ותפחת שכן החומר לא יגרום לאותה התחושה לה גרם לפני הנטילה של הנלטרקסון. הצלחת הטיפול תלויה במידה רבה במידת ההיענות של המטופל לטיפול שכן הנטילה של התרופה מתבצעת באופן עצמאי בחלק ניכר מהמקרים.

מה הן תופעות הלוואי של התרופה?

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של נלטרקסון הן חרדה, קשיי שינה, עצבנות, בחילות, הקאות, כאבי בטן, עצירות, כאבי ראש, כאבי מפרקים, כאבי שרירים ועייפות. תופעות פחות נפוצות הן למשל אובדן של התיאבון, צמא מוגבר, פריחה, סחרחורות, שלשול והזעת יתר.

מאחר ונלטרקסון פועלת באמצעות חסימת הרצפטורים לאופיאטים, הרי שכאשר נוטלים את התרופה, יש להימנע מלעשות שימוש באופיאטים. השימוש בנלטרקסון יוביל לסתירה של פעולת האופיאטים וניסיון להתגבר על כך באמצעות הגברה של מינון האופיאטים עלול לגרום להרעלה, עד כדי סכנת חיים.

אולי יעניין אותך גם:

טיפול בהתמכרות בעזרת בעלי חיים