הצטברות מתמשכת של מחקרי התמכרויות מציעה הבנה מעמיקה יותר בנושא. מחקרים התקרבו בחיפוש אחר משתנה שעשוי להיות אחראי להתפתחות התמכרות מזוויות רבות ושונות, מתוך תקווה למצוא קשרים או קשרים סיבתיים בין המחלה לבין הנסיבות הביולוגיות החברתיות החווייתיות של המכור.
היות ונסיבות וחוויות של ילד מעצבות את התפתחותו הפיסית והנפשית, המסקנה אליה הגיעו חוקרים היא התבוננות על חוויות ילדות כקשורות להתפתחות התמכרות בבגרות.
מומים נוירולוגיים בקורבנות התעללות בילדות
הקשר בין טראומה בילדות לבין רגישות להתמכרות ניתן להבנה באופן הטוב ביותר כשאדם אינו יודע כיצד החוויה משפיעה על התפתחות מוחו. למרות שלא ניתן להכחיש את חשיבות הביולוגיה והגנטיקה בהתפתחות המוח, למוח יש את היכולת המולדת להגיב לגירויים סביבתיים ולהתאים אליהם.
כשהמוח מתפתח במהלך הילדות וההתבגרות, הוא יוצר, מחזק, ומדי פעם משליך קשרים עצביים אשר מרכיבים מערך בין הנוירונים המשפיעים על תפקודים רבים של המוח. חוויות המשפיעות על התפתחות המוח באופן זהה כגון לימוד דיבור או הליכה, גורמות לסינפסות מסוימות, או הקשרים בין הנוירונים המתפתחים, מתחזקים או נפרצים.
צמיחת המוח והמבנה הפיסי הסופי שלו מושפעת באופן מהותי מחוויות ילדות חיוביות ושליליות. בעוד שהניסיון מוביל לעיתים קרובות להתפתחות מוחית באופנים שאינם מועילים, הניסיון עשוי אף להיות שלילי, ולעכב או לשנות את התפתחות המוח.
החוויה השלילית של התעללות בילדות משפיעה על אנומליות מסוימת במבנה המוח, המובילה לתוצאות קוגניטיביות, התנהגויות וחברתיות. הערכת אנשים שחוו התעללות בילדות תועדה במחקרים שמצאו כי התעללות תכופה בילדות גרמה לרמות גבוהות ביותר של מתח שעיכבו התפתחות מוחית נורמאלית.
מתח רציף הנובע מהתעללות תכופה יוזם תגובות דחק פיסיולוגיות, ולאורך הזמן גורם לשיבושים מבניים המתועדים בסריקות נוירולוגיות המובילות נפגעי טראומה בילדות לחוות פגיעות כגון הפרעות התמכרות לסמים ואלכוהול.
טראומה רגשית צמודה להתמכרות בבגרות
בעוד שמספר מחקרים מייחסים את הקשר בין טראומה בילדות לבין התמכרות ושיבושים במבנה המוח הנגרמים כתוצאה מלחץ הטראומה, היו גם מספר מחקרים אחרים שהציעו הסברים פשוטים. מחקר שעקב אחר 17,000 חולי התמכרות שעברו חוויות רבות ושונות הקשורות למתח בילדות, קישר צורות שונות של שימוש בסמים.
הפרעות שליטה בדחפים משויכות לטראומות ילדות רבות הקשורות להתעללות בילדים, אך מתח וחוויות טראומטיות, כולל הזנחה, אובדן הורה, עדות לאלימות פיסית, או בן משפחה הסובל ממחלת נפש, קשורים לפגיעות גבוהה להתמכרות. אנשים שחוו מצבים אלו בילדות הראו נטייה מוגברת להתמכרות לאלכוהול וסמים, ועשויים אף לפתח התמכרויות התנהגותיות כגון אכילה כפייתית והתנהגות מינית כפייתית.
יש לזכור שילדים מוגבלים ביכולותיהם לבצע את ההיקשים המקשרים בין הטראומה להתמכרות המאפשרים להם את הסיכוי לעבד חוויות אלו באופן יעיל יותר. בהעדר מסגרת התייחסות, קשה למצוא היגיון של חוויות טראומטיות, מה שגורם להשפעות הטראומה להשתהות.
בנוסף, ילדים בדרך כלל מסתמכים על מבוגרים אהובים שיתמכו בהם בזמני קושי, אך כשהאהובים של הילד הם המקור להתעללות, הזנחה או טראומה אחרת, תמיכה משפחתית אינה אפשרית. במקרים רבים, קורבן ההתעללות בילדות מתחיל להתמכר לאלכוהול או סמים כאמצעי תרופות עצמיות, בתקווה להקל את ההשפעה השיורית של היותו קורבן בגיל צעיר. מצד שני, התנהגות שימוש בסמים בבגרות נפוצה אף כדוגמה של ילד שהיה עד להתמכרות מצד מבוגר אהוב. למעשה, הנטייה לתרופה העצמית עשויה להיות מודל זהה מועבר.
טיפול והתמודדות בהתמכרות הנובעת מטראומה
יש להבין כיצד גורם הטראומה בילדות הוביל לפגיעה מוגברת להתמכרות, ולזהות מתי אדם שחווה סוג כלשהו של טראומה בילדות, עלול להציבו בסיכון גבוה להתמכרות, בהעדר סמנים אחרים. בנוסף, ידע זה ניתן לשימוש על מנת להפוך את הטיפול בהתמכרות ליעיל יותר בקרב אנשים שעברו טראומה בילדות. הטיפול מתאפשר באמצעות השתתפות בקבוצת תמיכה לנפגעי התעללות בילדות, או באמצעות ייעוץ אישי המוביל אותם להשלים עם עברם.
למרות שהתמכרות לסמים ואלכוהול משמשת כפתרון לכאב העבר, המתמכר מבין שהוא פוגע בהווה ובעתידו. הוא מתבקש למצוא פתרון טיפולי יעיל מיידי המתאים עבורו באופן אישי, כך שיוכל להתחיל את המסע בחזרה לחיי בריאות ואושר.
