אמפטמינים הם סמים פסיכואקטיביים ממריצים המיוצרים באופן סינטטי. סמים אלה משמשים כמדכאי תיאבון, לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, לטיפול בנרקולפסיה וכן שכיחים ביותר בתור סמי רחוב, כשבדרך כלל הם נמצאים בתערובת הכוללת בנוסף גם סוגי סמים אחרים. את האמפטמינים ניתן לשאוף או להסניף, למהול במי שתיה, לבלוע כגלולה, להזריק או לעשן.
האמפטמין הוא סם האסור לשימוש בקרב ספורטאים תחרותיים, שכן הוא מסייע להגברת ההישגים הספורטיביים בדרך שאינה ספורטיבית כלל וכלל בלשון המעטה. שימוש ארוך טווח באמפטמינים עלול להוביל לתת תזונה ותשישות, במינונים מופרזים הוא עלול להוביל לאפיסת כוחות ואף לגרום למוות. כמו כן, שימוש כרוני באמפטמינים עלול להוביל להתמכרות.
מנגנון הפעולה של האמפטמינים
הפעולה של האמפטמין מתחילה כחצי שעה לאחר הנטילה ובאה לידי ביטוי בהצפה של המוח בדופמין, בעיקר באזור מרכז התגמול. בנוסף, מתרחשת עלייה ברמת הנוראפינפרין וברמת הסרוטונין. ההצפה של המוח בדופמין משרה על האדם תחושה של אופוריה וגורמת להרגשה טובה.
בנוסף לכך, האמפטמין משפיע על מערכות פיזיולוגיות רבות, כשבין היתר הוא גורם לעלייה בלחץ הדם, הזעה רבה, הרחבת אישונים, שיבוש בדפוסי השינה, עוויתות או טיקים לא רצוניים, סחרחורות, בחילה, היפראקטיביות, ירידה ביעילות מערכת החיסון, נזקים לריאות, לכליות, ללב ולכליות ועוד.
הסכנות שבהתמכרות לאמפטמינים
ההתמכרות לאמפטמינים עלולה לגרום לתופעות לוואי חמורות מאין כמוהן, כשבין היתר מדובר בעלייה מוגזמת בחום הגוף, הפרעות בקצב הלב, התפוצצות של כלי דם קטנים באזורים שונים בגוף, לרבות ברשתית העין, אי ספיקת לב ובצקת ריאות על רקע הגדלת העומס המופעל על הלב וכמובן שבמקרים החמורים ביותר, מוות.
עוד יש לציין כי לאחר שהשפעת האמפטמינים פגה, בדרך כלל יופיעו תסמינים הפוכים באופיים מהשפעת הסם. הכוונה היא לתחושת דיכאון, קשיי ריכוז, עייפות מוגברת, חרדה בלתי מוסברת ועוד. רבים מהמשתמשים מתארים את התחושות כהתרסקות או צניחה אנרגטית קשה והרסנית. ככל שהצריכה ממושכת ורבה יותר, כך תדירות תסמיני הגמילה גבוהה יותר והתסמינים עצמם חמורים ועוצמתיים יותר.
מעבר לכל זה, שימוש ארוך טווח באמפטמינים עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים במערכת העצבים המרכזית ולהוביל להתקפים של הזיות, פרנויה, התקפים פסיכוטיים, חוסר שליטה עצמית, פגיעה בזיכרון שאינה הפיכה, דיכאון מג'ורי ועוד.
גמילה מאמפטמינים
בניגוד לגמילה מאופיאטים, הניתנת לביצוע באמצעות שימוש בתחליפי סם או באמצעות חומרים המנטרלים את השפעת האופיאטים, אין כיום בנמצא חומר שתפקידו לנטרל את השפעת האמפטמינים. אי לכך, על מנת להיגמל מאמפטמינים אין מנוס מלהימנע מהם לחלוטין. הגמילה הראשונית מהאמפטמינים יכולה להיות קשה מאוד ובמהלך תקופת ההתנקות הראשונית ייתכן מאוד שהנגמל יחווה תופעות קשות מנשוא לרבות דיכאון וכאבים באזורים שונים בגוף.
אי לכך, מומלץ ביותר לעבור את תקופת ההתנקות מהסם בחברת אדם שכבר חווה את הגמילה מאמפטמינים בעצמו או במוסד גמילה היודע כיצד לסייע לנגמלים מאמפטמינים. חשוב מאוד לציין, כי גם לאחר שתקופת ההתנקות הפיזית תסתיים, עדיין יחוש הנגמל תשוקה עזה כלפי הסם וזאת עקב התלות הפסיכולוגית כשחלק מהחוקרים בתחום סבורים שהשימוש באמפטמינים גורם לשינויים מוחיים התורמים להשתוקקות ארוכת הטווח לסם.
לאור זאת, רוב המומחים בתחום ממליצים על כך שהנגמל יישאר במסגרת תומכת שתסייע לו להתמיד בכוונתו להיגמל. מסגרת תומכת יכולה להיות למשל קבוצת תמיכה של נגמלים, מסגרת אשפוזית במוסד גמילה ואפילו המסגרת המשפחתית – ישנם נגמלים רבים שחוזרים להתגורר עם הוריהם בחודשים שלאחר הגמילה הראשונית על מנת לקבל את התמיכה לה הם זקוקים בתקופה קריטית זו.
