התמכרות לאדרנלין היא התמכרות אמיתית המוכרת על ידי הקהילה המדעית, למרות שהמונח עדיין לא קיבל אבחנה פסיכיאטרית רשמית, אך הוא מחודד ומוכר באמצעות מחקרים פיסיולוגיים וראיונות. התמכרות זו מתבטאת כשאדם מציב את עצמו במכוון במצב סכנה המופעל על ידי תגובת "הילחם או ברח".
בנוכחות לסכנה לחיים ולשלמות הגוף, בלוטת יותרת הכליה שואבת כמויות גדולות של אדרנלין, המכונה אף נוראפינפרין, הקשור באופן הדוק לדופמין, השליח הכימי במוח המשמעותי לתפקיד מרכזי הנאה והתמכרות. סכנה מעוררת גם את בלוטת יותרת המוח וההיפותלמוס להפריש אנדורפינים, המדכאים כאב ומשכנעים באמצעות חיקוי הנאה.
פעילויות המאפיינות מכורים לאדרנלין
פעילויות מסוכנות חסרות אחריות ונטולות התחשבות בתוצאות מושכות מכורים לאדרנלין בלבד ונחשבים כמאפיינים בולטים שלהם. פעילויות אלו כוללות צניחה או קפיצה מגבהים מסוכנים, ללא שימוש באמצעי זהירות ותכנון היטב של הנחיתה; נהיגה פרועה ומסוכנת; פעילות מינית מוגזמת העלולה להוביל למחלות מין והשלכות על חיי הזוגיות; עבודה קדחתנית בקצב מסחרר, מסעות בזבוזי כספים חסרי השלכות לגבי התוצאות של הבעיות הכלכליות; והתמכרות חסרת שליטה להימורים.
תחושת ה"היי" המתקבלת מפעילויות מסוכנות אלו זהה לתחושה המתקבלת משימוש בקוקאין או הרואין, ואף למעלה מכך. השפעת האדרנלין מציפה את המוח עם דופמין ברמות שיא. כדי להשיג תחושה גבוהה יותר מכפי שניתן לקבל באמצעות השימוש בסמים, המכור לאדרנלין נדרש להציב את חייו בסכנה. אנשים עלולים להתמכר לסיכון, ומציבים את עצמם בסיכונים חמורים יותר על מנת לקבל את התמורה אותה הם מבקשים.
פרופיל המכור לאדרנלין
מכורים לאדרנלין מדברים בטלפונים הסלולאריים שלהם במהלך כל הפסקת חמש דקות מפגישות עבודה, ובודקים את הדואר האלקטרוני שלהם מאוחר בלילה. הם עוברים מפגישה לפגישה ללא זמן המתנה להרהורים או מחשבות.
יש להם צורך מתמיד בדחיפות ואף בהלה כדי שיוכלו לעבור את היום. הם אינם מסוגלים להישמע לכללי הנהיגה, ואינם מסוגלים להאט את קצב פעילותם. הם מציבים את כף רגלם על הדוושה במלוא המהירות, היות והם משוכנעים שכל האטה מובילה להחמצה.
בדומה לאלכוהוליסט לאחר ליל שתייה מוגזמת, מכור לאדרנלין יושב לעיתים קרובות בלילה ותוהה כיצד הפכו חייו לכה כאוטיים, ונשבע לקחת בחזרה את השליטה למחרת. ואז הוא מתחיל שוב להפעיל את ההתמכרות, המעניקה לו תחושת נוחות גם כשהוא פוגע בעצמו.
קיים מרכיב ערמומי במיוחד בהתמכרות לאדרנלין, המקשה על המכורים להיגמל. בניגוד להתמכרויות אחרות, מכורים לאדרנלין זוכים לעיתים קרובות לשבחים בגין פעילותם הקדחתנית, ואפילו זוכים לקידום במהלך הקריירה שלהם. כך שלעיתים קרובות הבעיה שלהם זוכה לאות כבוד, הגורמת למכור לא להכיר בהתמכרותו למרות הכאב שהוא עובר.
כשמתעמתים עם מכורים לאדרנלין על בעייתם, הוא מספר על הרשימה האינסופית של ההישגים אותם השיג בזכות ההתמכרות. ובעוד שלעיתים קרובות הם מתלוננים על מצבם, הם מסרבים לקבלת סיוע מבני זוג, בני משפחה, חברים, עמיתים לעבודה, או סיוע מקצועי. הם סבורים שהעולם "פשוט אינו מבין אותם".
תסמיני התמכרות לאדרנלין
מכורים לאדרנלין משתמשים בהתמכרותם כדי לא להעריך את עצמם ואת מצבם. הם סובלים לעיתים קרובות מבעיות בחייהם הפרטיים, או שאין להם כלל חיים אישיים, והדבר האחרון שהם רוצים לעשות הוא להתמודד עם בעייתם. אז הם משכנעים את עצמם שאין להם זמן להתמודד עם הבעיה או להשיג חיים אישיים, מה שלמרבה הצער רק מחמיר את הבעיה ומאריך את הכאב.
מכור לאדרנלין עובד קשה, ומנסה לשכנע את עצמו שבעיותיו ניתנות לפתרון באמצעות השקעת יותר שעות בעבודה, במהירות מסחררת. הוא יעשה הכול על מנת להימנע מעימות עם הבעיות האמיתיות העמוקות הדורשות שינוי אמיתי.
מספר מכורים לאדרנלין חווים מידת שביעות רצון מהתמכרותם, המעניקה להם הזדמנות למשוך תשומת לב לעצמם ולמצוקתם. הם מתלוננים שוב ושוב על מצבם המכריע, לכאורה מתוך רצון לחפש הערצה או רחמים מכל מי שמוכן להקשיב.
התאוששות וטיפול בהתמכרות לאדרנלין
ראשית, על המטופל להבין את התמכרותו ולהגיע לשורש הבעיה. בדומה לכל התמכרות אחרת, אדם המכור לאדרנלין מתבקש להכריז על הרצון לחסל את ההתמכרות. הצעד השני הוא קבלת סיוע מהסביבה. אנשים רבים בסביבת המכור לאדרנלין למדו במהלך השנים לשחק עם ההתמכרות, וכעת עליהם להעניק אישור מפורש להפסיק את הרשאתם להתנהגות המזיקה.
בשלב הבא, מכור לאדרנלין נדרש להתמודד עם הנושאים הטמונים ביסוד בעייתם. הם מתבקשים להביט באומץ על חייהם, באופן הוליסטי וכנה, בעזרת ייעוץ מקצועי המטפל בבעיה עמוקה יותר בחייהם, תוך שיקום ההערכה העצמית. הטיפול המומלץ הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי כצעד ראשון לקראת חיים בטוחים יותר. הטיפול מועיל לשינוי דפוסי חשיבה, ומניעת המשך התנהגויות המובילות להרס עצמי.
מכורים מחלימים נהנים מהגמילה ומבינים את הצורך בהרגעות ונשימה מעת לעת. הם לומדים לקחת צעד אחורה מהקצב המסחרר היומי שלהם, ומעריכים את מצבם באופן מקצועי ואישי. ולא פחות חשוב, הם מונעים מחבריהם, עמיתיהם לעבודה ובני משפחותיהם את הצורך להתמודד עם ההשפעות המסוכנות של התמכרותם.
