האם התמכרות למין אכן קיימת או שהיא תירוץ?

האם התמכרות למין באמת קיימת? מחקר חדש שפורסם בכתב העת למדעי המוח והפסיכולוגיה, 'Socioffactive', מצביע על כך שאולי ממילא לא מדובר בחדשות רעות לידוענים דוגמת טייגר וודס וראסל ברנד, שהפכו בשנים האחרונות את טענת ההתמכרות הקלינית למין, כהסבר להתנהגות מינית פרועה.

המחקר, אשר למרבה הפלא, הוא הראשון מסוגו, מדד מספר מוחות של אנשים שמתמודדים עם התנהגות מינית כפייתית ומגיבים לדימויים מיניים. מדענים משערים כי אם יחסי מין עלולים להיות ממכרים במובן הקליני, אז התגובה העצבית של מכורים למין ולפורנוגרפיה צריכה לחקות את התגובות העצבניות של מכורים לסמים או אלכוהול.

תחת זאת, החוקרים מצאו כי מוחו של מכור למין אינו מגיב באותו האופן כמו מוחם של מכורים אחרים. למעשה, התגובות העצביות לפורנוגרפיה מהוות רק מגוון של תגובות המבוססות על רמות של חשק מיני, ולא על מדדים של מורכבות מינית.

ד"ר ניקול פראוס, מדענית מחקר במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת קליפורניה, אשר לקחה חלק במחקר, טוענת כי מדובר בטריטוריה שנויה במחלוקת היות והיא מייצגת שינוי משמעותי באופן שבו נתפסת מחלת נפש.

רוב האנשים מתארים בעיות מיניות בתדירות גבוהה התואמת רמת התמכרות, וכך צריכים גם ציבור הרופאים להגדירם. אך מידע זה קורא תיגר על מודל ההתמכרות ומאלץ את עולם הרפואה לבחון מחדש את האופן בו אנשים חושבים ומדברים על בעיות אלו.

מהלך המחקר

לצורך המחקר, חוקרים גייסו 52 משתתפים, וביניהם 39 גברים ו-13 נשים, אשר דיווחו על קשיי שליטה בצריכת הפורנוגרפיה שלהם, ומדדו את תגובותיהם המוחיות כלפי תמונות שונות.

מספר תמונות מיניות דוגמת נשיקות, עירום וסקס מלא, בעוד שתמונות אחרות הציגו מחזות קשים יותר. החוקרים ניתחו את התגובה המוחית לתמונות בשלוש מאות אלפיות השנייה הראשונות לאחר הצגת התמונות הקלסיות, בהשוואה להצגת התמונות הקשות. הם לא הצליחו למצוא ראיות לכל מערכת היחסים בין מדדי בעיות מיניות בתדירות גבוהה ותגובת המוח לדימויים מיניים.

המכורים למין נוטים להאשים את ההתמכרות עצמה בנטיותיהם המיניות המופרזות, והמדענים טוענים כי זהו תירוץ בלבד המשמש אנשים שרוצים להימנע מהמחשבה הפסיכולוגית הקשה וההתבוננות הפנימית הנדרשת על מנת לטפל בבעיות אמיתיות הניצבות מאחורי התנהגות מינית כפייתית.

השאלה הקלינית

מחקר חדש זה הצית מחדש את הוויכוח המתמשך לגבי השאלה האם קיום יחסי מין בתדירות מופרזת צריכה להיחשב פתולוגית בהתאם להתמכרויות והתנהגויות כפייתיות אחרות כגון התמכרות לקניות, לסמים, לניקוטין, או לאלכוהול.

ממצאי המחקר מעידים כי על אף היכרות עולם הרפואה עם התמכרות קלינית למין, הפרעה זו אינה מאובחנת ומסווגת באופן רשמי. יחד עם זאת, אנשי בריאות הנפש ברחבי העולם דיווחו על מטופלים שמבקשים סיוע עם התנהגות מינית כפייתית.

הוויכוח בנושא התמכרות למין מדגיש שאלות חשובות אודות הדרך בה פסיכיאטרים צריכים לסווג את ההבדל בין מחלקה קלינית נפשית אותה ניתן להדגים במעבדה, כגון התמכרות לסמים וצורות אחרות של מצוקה נפשית, אשר עשויות להיות מטופלות, אך אינן בהכרח מצביעות על מחלת נפש רפואית. לדברי המדענים, לא כל גחמה מינית היא מחלה.

ד"ר רורי ריד, נוירו פסיכולוג באוניברסיטת קליפורניה, טוען כי אין די ראיות על מנת להסיק כי דפוסי התנהגות מינית כפייתית מהווים הפרעה בתום לב בתחום המדעי, וכי השאלה מהי התנהגות מינית נורמטיבית, כמו גם השאלה מיהו סוטה, מצדיקה בהחלט מחקר ודיון נוספים.

לדבריו, אחת הבעיות הגדולות עם התמכרות למין, היא כי לא קיימת אפשרות להחיל את אותם סוגי מתודולוגיות מחקר וטיפולים המשמשים לבדיקת התמכרות לסמים. למוח אין קולטנים של סקס אשר מפתחים סובלנות ותלות, כפי שקיימים עם אלכוהול והתמכרות לסמים.

המכורים לסקס אינם חווים התקפים או תסמינים פיסיים אחרים של גמילה כאשר הם נמנעים מסקס, למשל, כמו המכורים לאלכוהול וסמים. עבור אנשים רבים, התנהגות מינית כפייתית עלולה להיות בעיית שליטה בדחפים ולא בהתמכרות עצבית.

לדברי ד"ר רורי ריד, על אף שההסבר כנראה פשטני מידי, מספר אנשים משתמשים בהתנהגות מינית על מנת לווסת מצבי רוח, והתנהגותם של מכורים למין מזכירה התנהגות של אנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, אך המצב אכן מורכב מאוד ואין די מחקר על מנת לבחון באופן מלא את מכלול המנגנונים.