תסמונת פיקה

תסמונת פיקה היא התנהגות מורכבת אשר מתייחסת להשתוקקות מוגזמת או שאינה נורמאלית למזון שאינו רגיל או לאכילת חומרים שאינם מזון, כגון אדמה, פחם, אורז שאינו מבושל, לכלוך, חול, חפצים או נייר.

התסמונת קיימת כבר במשך למעלה מאלפיים שנים. היא תועדה לראשונה על ידי היפוקרטס במאה הרביעית לפני הספירה. פיקה נפוצה ברחבי העולם, והיא קשורה לבעיות בריאות רציניות והפרעות אכילה. שמה של ההפרעה נגזר מהמילה הלטינית שפירושה עורב, אשר היה ידוע בנטייתו לאסוף מגוון של חפצים על מנת לספק רעב או סקרנות.

תסמינים לתסמונת פיקה

ילדים ומבוגרים הסובלים מתסמונת פיקה עלולים לאכול:

• צואת בעלי חיים
• טיט
• לכלוך
• כדורי שיער
• קרח
• צבע
• חול
• נייר
• חפצים.

דפוס אכילה זה חייב להימשך לפחות חודש על מנת להתאים לאבחון.

גורמים ומאפיינים

תסמונת פיקה מתרחשת יותר בקרב ילדים צעירים מאשר בקרב מבוגרים, ושכיחותה נעה בין עשר ל-32% מהילדים בגילאי שנה עד שש שנים.

התופעה עלולה להתרחש אף בזמן ההיריון. במקרים מסוימים, מחסור בחומרים מזינים, דוגמת אנמיה בשל חוסר ברזל ומחסור באבץ, עלול לעורר את התשוקה יוצאת הדופן. התסמונת עלולה אף להתרחש בקרב מבוגרים המשתוקקים למרקם מסוים.

תסמונת פיקה מתחילה בדרך כלל בילדות, ונמשכת מספר חודשים. התופעה עלולה להפסיק באופן ספונטני אצל ילדים ונשים בהריון, אך היא עלולה להימשך במשך שנים בקרב ילדים ומבוגרים בעלי מוגבלויות נפשיות והתפתחותיות, אלא אם כן היא מטופלת.

אבחון ובדיקות

לא קיימת בדיקה אחת לתסמונת פיקה. יחד עם זאת, היות והתופעה עלולה להופיע בקרב אנשים בעלי רמות נמוכות יותר של חומרים מזינים, ובעלי תזונה לקויה או תת תזונה, הרופא יבדוק רמות של ברזל ואבץ בדם.

בנוסף, יבצע הרופא בדיקות דם לאיתור אנמיה, רמות העופרת צריכות להיבדק תמיד אצל ילדים שעלולים לאכול צבע או אובייקטים המכוסים באבק עופרת צבע, על מנת לאתר הרעלת עופרת. הרופא יבדוק את הזיהום אם האדם אכל מקרקע מזוהמת, או פסולת של בעלי חיים.

טיפול בתסמונת פיקה

ראשית, הטיפול צריך לטפל בכל החומרים המזינים החסרים או בבעיות רפואיות אחרות, כגון הרעלת עופרת. במקרה של בעלי צרכים מיוחדים, ניתן להיעזר בטיפול תרופתי על מנת להפחית את התסמינים.

ללא קשר לגורם לתופעה, טיפול רפואי הוא המפתח להתחלת הדרך להחלמה. תרופות עשויות לסייע בהפחתת התנהגות אכילה שאינה נורמאלית, אם תסמונת פיקה היא חלק מהפרעת אכילה, או חלק מהפרעה התפתחותית כגון פיגור שכלי או אוטיזם.

בנוסף, ניתן לטפל במצב באמצעות טיפול התנהגותי, סביבתי וחינוך משפחתי. צורה אחת של טיפול התנהגותי כוללת הקניית ההבנה של ההשלכות השליליות לגבי דפוס האכילה, ואז המטופל מקבל חיזוק חיובי לאכילת מזון רגיל.

הצלחת הטיפול משתנה. במקרים רבים, ההפרעה נמשכת מספר חודשים, ולאחר מכן נעלמת מעצמה. במקרים מסוימים, היא עלולה להימשך לתוך שנות העשרה או הבגרות, במיוחד כאשר היא מתרחשת לצד הפרעות התפתחותיות.