אין כמעט אדם שלא שמע על המונח הפרעות אכילה. הפרעות האכילה המוכרות ביותר בקרב הציבור הן אנורקסיה נרבוזה או בולימיה והן הרבה יותר מאשר רק ההפרעות הידועות ביותר.
מדובר בהפרעות שנמצאות בעליה מתמדת מבחינת היקף החולים בהן ובקרב הסובלים ישנם רבים (ובעיקר רבות) שגורמים לעצמם נזק בריאותי עצום.
לצד הפרעות מוכרות אלה, ישנן גם הפרעות אכילה פחות מוכרות ופחות ידועות, שמתחילים לתת עליהן את הדעת. בין ההפרעות הללו נמצאת הפרעת אכילה סלקטיבית שאחד המאפיינים שלה, שעומד בניגוד למאפייני ההפרעות המוכרות יותר, מדבר על תפוצה רחבה בקרב גילאי הילדות.
מאפייני ההפרעה
נכון להיום, הפרעת אכילה סלקטיבית איננה מוגדרת כמחלה נפשית בעלת מאפיינים ברורים, וזאת בניגוד לאנורקסיה ולבולימיה. יחד עם זאת, ניתן לתאר את הסובלים מההפרעה כאנשים (ובדרך כלל כילדים) שהרגלי התזונה שלהם סובלים מקיבעון משמעותי.
אנשים בעלי הפרעה זו נמנעים מאכילה של כל מזון שאיננו נתפס על ידם כמוכר ואהוב ויש ביניהם אף כאלה שנצמדים למותגי מזון מסוימים בלבד. בין ההימנעויות הנפוצות ניתן למצוא:
- הימנעות ממזון חם או קר.
- הימנעות ממזונות שנתפסים כבעלי מרקם לא נעים או דוחה.
- הימנעות ממזונות בעלי ריחות מסוימים.
- הימנעות ממזונות המאופיינים בצבע שאיננו מועדף.
לצד ההימנעויות ניתן למצוא העדפה למזונות מסוגים מסוימים. בדומה להימנעויות, בין היתר ניתן למצוא העדפה למזונות על פי מרקם, ריח, צבע וכן הלאה.
קושי באבחון
אחד הקשיים באבחון של הפרעת אכילה סלקטיבית נעוץ בכך שמרבית האנשים הצעירים ומרבית הילדים מגלים העדפה ניכרת לסוגי מזונות מסוימים ולא לאחרים. ישנם ילדים רבים שמפתחים בשלב זה או אחר סלידה מפירות ומירקות, יש שמסרבים לגעת במחית תפוחי אדמה (פירה), דגים, אורז וכן הלאה.
על פי רוב, עם העלייה בגיל מגלים גם ילדים סרבני חידושים שכאלה נכונות לנסות מפעם לפעם גם מזונות שקודם לכן נמנעו מאכילתם. יחד עם זאת, ישנם כאלה שממשיכים לצרוך מזונות בהיקף מצומצם מאוד למשך שנים רבות, לעיתים גם בגילאי הבגרות.
התמודדות עם הפרעת אכילה סלקטיבית
לפני שנראה מהי ההתמודדות הרצויה עם ההפרעה, חשוב לומר שבמרבית המקרים אין מדובר בבעיה שמסוכנת לבריאות. על כל פנים, אין מדובר בבעיה עם פגיעה בריאותית חמורה כפי שקיימת בקרב הסובלים מאנורקסיה. כאשר אין מדובר בהימנעות מוחלטת מאבות מזון חיוניים, ניתן להרכיב פעמים רבות תפריט מאוזן היטב, גם כאשר נמנעים ממזונות רבים.
במקביל, כאשר מדובר בהורים לילדים הסובלים מדרגה קיצונית של הפרעת אכילה סלקטיבית, ישנה חשיבות לגיוון התזונתי. מומחים מציעים לנקוט בשיטות הבאות:
- פעילות בשיתוף פעולה – בשום אופן אין להכריח לאכול מזון זה או אחר.
- הדרגתיות – מומלץ לפעול בהדרגתיות, לחשוף את הילד או הבוגר למגוון רחב של מזונות, שהוכנו בצורות הכנה שונות.
- לדרבן את הסובל מההפרעה לומר אילו מזונות נראה לו שהוא יהיה מוכן לנסות, אפילו בעתיד הרחוק.
- להציע מזונות מוכרים שהוכנו באופן שונה מעט, או עם רכיבים נוספים.
- לעשות שימוש בתוספי מזון, בהתייעצות עם גורמי רפואה ותזונאים.
אורתורקסיה
לאחרונה הוגדרה הפרעת מזון חדשה יחסית, שנמצאה כבעלת כמה מאפיינים דומים לאלה של הפרעת אכילה סלקטיבית. ההפרעה, אורתורקסיה שמה, איננה פוגעת בילדים כי אם בבוגרים.
לעומת הפרעות אכילה מקובלות, כאן מקור הבעיה איננו בהימנעות מאכילה בכלל, אלא מהרצון להימנע ממזונות שאינם בריאים. הסובלים מאורתורקסיה עשויים להיתפס כאנשים השואפים לתזונה בריאה ולניהול אורח חיים בריא, מה שאכן נכון, אלא שהקפדה יתרה מביאה לתזונה שחסרה מרכיבים חיוניים כדוגמת שומן, מלח או מינרלים אחרים.
ראו גם:
תסמונת פיקה
