תרופות ממשפחת האופיאטים או האופיואידים הן משככי כאבים הפועלים על קולטני האופיואיד בגוף, ומדכאים את התגובתיות לגירויים (ובכך גם את הרגישות לכאב). תרופות אלו מוכרות אף בתצורותיהן הלא חוקיות לצריכה, בין אם מורפין, מורפיום, או אופיום.
תרופות אופיאוטיות נחשבות לחומרים פסיכואקטיביים, ומשמשות את הרפואה המודרנית ביעילות בנוגע לטיפולים בכאבים בינוניים עד חמורים. יעילות האופיאטים בטיפול בכאב חסרת תחליף כיום בעולם הרפואה, ולמרות החשש, כשמשתמשים בהם תחת פיקוח רפואי, הסיכון להתמכרות מזערי.
עם זאת, תרופות וחומרים מסוג זה נצרכים רבות בשל התמכרות, לרוב מחוץ למסגרת הטיפול הרפואי, והשפעותיהם על הגוף והנפש הינן חזקות ומהותיות.
חומרים אופיאטיים לטיפול רפואי: סיכון נמוך עד מזערי להתמכרות
חלק מהחוקרים טוענים שהסיכוי להתמכרות עומד על אחוז בלבד מכל המשתמשים לצרכים רפואיים. אך יש להבין שהמניע להתמכרות אינו זהה לגורמים להתמכרות מרצון להשתמש בחומרים כאלו ואחרים על מנת "לשפר" את מצבים נפשיים, להיפטר מכאב פיזי או נפשי (ללא הסכמת או טיפול רופא), וממניעים פסיכולוגיים אחרים.
אדם המתמכר למשככי כאבים כתוצאה מטיפול, לעתים קרובות אינו יודע כלל כי הוא מכור. הוא משתמש בתרופות מאחר וישנה סיבה אמתית ופיזית לצורך זה, ועם הזמן גופו מפתח אי-יכולת להתמודד בפני עצמו עם הכאב.
מעגל האימים של כאב-תרופה
הבעיה היא כי השפעתן של תרופות אופיאטיות שוככת עם הזמן, וישנו צורך להעלות במינון כדי לחוש את השפעתן שוב. כך נוצר מצב מעגלי של כאב-תרופה-כאב, אשר בו המטופל חש בכאב, צורך את התרופה כדי להפסיקו, השפעת התרופה חולפת ועמה הוא שוב חש בכאב ונוטל תרופה.
הטיפול במקרים אלו מורכב מגמילה פיזית, הכוללת תסמינים ותופעות לוואי הפוכות להשפעת התרופה – הזעה, עוררות, אגרסיביות והתנהגות קיצונית, הפרעות שינה, כאבים, בחילות והקאות, וכדומה. בשל התופעות החזקות, יש לבצע את הגמילה באופן הדרגתי, ולהתייעץ עם מומחה גמילה.
לאחר הגמילה הפיזית, רצוי לתת למטופל ליווי נפשי במסגרת טיפולית על מנת לפתח מיומנויות להתמודדות עם הסיטואציה, עם השפעותיה הנפשיות והפיזיות, ולחזור למסלול חייו התקין.
המצע הנפשי להתמכרות עם חומר אופיאטי
קיימת התמכרות אשר נובעת מבחירה מודעת לצרוך חומרים שונים – בין אם באישור רפואי או בהעדרו. במצב זה, המטופל בוחר בהתמכרות, גם אם הבחירה נראית ונשמעת לגיטימית לחלוטין, על פני האפשרות להתמודד באופן מיטבי עם הבעיה הנפשית או הפיזית.
בהתמכרות מסוג זה, המצע הראשוני בעייתי, וההתמכרות מהווה סוג של תסמין, במובן שהיא אינה הבעיה, אלא ניסיון התמודדות עם הבעיה הוא הבעיה האמיתית. אדם המכור במצבים אלו, מתדרדר לסדרת התנהגויות בעייתיות, הכוללות הסתבכויות עם החוק, היות והוא יעשה הכול כדי להשיג את המנה הנצרכת "להקל" על מצבו.
התמודדות עם התמכרות חמורה למשככי כאבים אופיאוטים
התמכרות שכזו מצריכה טיפול נפשי מעמיק המסייע להתמודדות עם הגורמים להתמכרות. במקרים רבים הטיפול כרוך בייעוץ פסיכיאטרי בשילוב עם טיפול פסיכולוגי, כדי לטפל בהיבט הפיזי והנפשי.
בניגוד לטיפולים ממוקדי התנהגות, המיועדים לרכישת מיומנויות לטווח הקצר, הטיפול הפסיכולוגי מתמקד במצב הנפשי הרגיש שבגינו בחר האדם (גם אם לא במודע) בהתמכרות כפתרון.
