ישנם רבים הנוטים להמעיט בחשיבות של המעורבות ההורית בהתנעה של תהליכי שינוי, בנער הסובל מהתמכרויות. כתוצאה מכך, במקרים רבים מספור, הניסיונות לחולל שינויים עולים בתוהו וזאת משום שלא זו בלבד שהנער תלוי בהוריו מבחינות רבות ביותר ומושפע מהם רבות, אלא שבמקרים רבים מספור ההתנהגות ההורית משמרת את בעיית ההתמכרות. יש לציין כי ברוב המוחלט של המקרים בהם נוצרת דינמיקה הרסנית המשמרת את הפתולוגיה, הרי שלא מדובר בדינמיקה הנוצרת בכוונה תחילה.
הסיבה המרכזית בגינה מתפתחת דינמיקה לא פרודוקטיבית ואף הרסנית היא שההורים המנסים להתמודד עם נער הסובל מבעיית התמכרות, מחזיקים בהנחות יסוד שגויות ובגישות שונות שאינן אפקטיביות כלל וכלל. במאמר שלפניכם נפרט אודות חלק מהגישות הנ"ל, שיש בהן כדי להסביר מדוע ישנה חשיבות עליונה לערב את ההורים ולייעץ להם בכל מקרה של התערבות שמטרתה לטפל בנער אשר סובל מבעיית התמכרות.
ההורים לא מאמינים כי המצב של הנער מושפע מהדינמיקה בבית וקשור אליה
במקרים רבים מאוד, הלחץ שבו שרויים ההורים לא מאפשר להם לזהות את הלחצים של הנער בתור לחצים השונים מהלחצים שלהם. במילים אחרות, הם מתקשים מאוד להבין את מקור הלחץ המופעל על הנער ומתקשים להזדהות עם תוצאותיו. באופן לא מודע ההורים עסוקים בלטפל בלחץ שנוצר כתוצאה מהמצב של הנער ופחות במצבו ובלחצים האמתיים המופעלים עליו.
בסופו של דבר נוצר מצב שבו ההורים מתמקדים בניסיונות לצמצם את המצוקה ההורית שהם שרויים בה כתוצאה מהמצב שנוצר ולמזער את העדויות לכישלונם כהורים. הם מנסים להשתחרר מהתחושה הרעה שנוצרה כתוצאה מההתנהגות ומהמעשים של הנער, אך בדרך זו הם פשוט לא מסייעים לו להיחלץ מהמצב אליו נקלע.
ההורים הופכים לעיוורים בכל הנוגע לסיבות שקשורות בדינמיקה המשפחתית
מבחינתם של הורים רבים, הפתרון למצוקתו של הנער טמון בכך שהוא מטופל, בכך שהוא נפרד מההתמכרות שלו ובכך שהוא חוזר לתפקוד מלא. הם לא מודעים בשום צורה או אופן לכך שנדרש מהם תהליך של ארגון מחדש ומתכחשים לכך שעליהם להתבונן ביחסים בתוך המשפחה ולשנות את התנאים היסודיים שיצרו לנער בביתו שלו.
עם זאת, על מנת לחולל שינוי של ממש, כיום ידוע כי עליהם לעצב מחדש אספקטים רבים שלהורים ישנה שליטה עליהם ברמה כזו או אחרת. בין היתר מדובר בתנאי חיים, הצבת גבולות, אופן התערבות, היתרים שונים ועוד.
"נוהל הטיפול במוסך"
המעורבות ההורית שמה לעתים קרובות את הדגש על החיבור של הנער לגורם הטיפולי המתאים לו, כלומר בהשמתו או הפקדתו של הנער במקום הטיפולי הנכון והראוי. המודל הטיפולי שההורים מאמצים קרוב מאוד למודל של הפקדת הרכב במוסך: הנטייה ההורית הטבעית בחלק ניכר מהמקרים היא לשלוח את הנער לטיפול ולצפות לקבל אותו כאשר הוא "מטופל" או "תקין".
במקרים האלו, ההורים תופסים את עצמם בתור המתאמים שתפקידם מתמצה בשליחת הנער או הפניית הנער לטיפול וקבלתו חזרה עם סיום הטיפול. כל זאת כתוצאה מכך שלהשקפת ההורים, התיקון של הנער נמצא באחריות הגורם המומחה, בדיוק כפי שתיקון הרכב נמצא באחריות בעל המוסך. בפנטזיה זו כל האחריות לשינוי מוטלת על כתפי המטפל, כשמן הסתם פנטזיה זו אינה מועילה כלל וכלל ואינה מקדמת את ההחלמה של הנער.
למעשה ההפך הוא הנכון – ההורים הם אלו שזקוקים לטיפול לצורך "החלפת ראש מנוע", שכן ההורה הוא המנוף החשוב ביותר לשינוי וללא רתימת ההורה, הסיכוי לשינוי של ממש יהיה נמוך עד בלתי קיים. בכדי להיות מעורבים בהליך ההתמודדות עם ההתמכרות ובגמילה מההתמכרות, ניתן להיעזר בייעוץ של איש מקצוע המתמחה בנושא ומסייע להורים ולמשפחות של המכורים להתמודד עם המצב.
