אנורקסיה – הפרעת אכילה מסוכנת

אנורקסיה הנה הפרעת אכילה אחת מתוך קבוצת הפרעות האכילה הקיימות. זוהי הפרעה מסוכנת ביותר שמובילה את הגוף לאבד ממשקלו באופן משמעותי, כאשר במצבים קיצוניים היא גורמת גם למוות.

אנשים אשר סובלים מאנורקסיה (אובדן תיאבון) נהיים רזים באופן קיצוני עד הגעתם לתת משקל. אנורקסיה מוכרת כמחלת נפש מסוכנת, משום שב- 5% מן המקרים היא עלולה להיות קטלנית (כאמור מעלה, גורמת למות החולים). המחלה נפוצה גם בקרב מבוגרים וגם בקרב ילדים ובני נוער.

מאפייני המחלה

מאפייניה של מחלת האנורקסיה הם איבוד משקל בצורה קיצונית, מכיוון שהחולים מסרבים לאכול ומסרבים לשמור על משקל גוף תקין. חולי אנורקסיה לא מאבדים את התיאבון לאוכל, אלא מדכאים אותו בצורה מודעת ורצונית.

אובדן משקל הגוף בצורה כה דרסטית עלול לגרום להופעתן של מספר תופעות לוואי מסוכנות מאוד כגון הפסקת הווסת בקרב נשים, כחישות (דלדול הגוף ותשישות), פגיעה במערכת החיסונית, רגישות לזיהומים, אוסטיאופורוזיס, נטייה להתקפי לב וסכנה ממשית של התקפי לב.

גורמים לאנורקסיה

אנורקסיה נובעת ממספר גורמים- ביולוגיים, פסיכולוגיים וגנטיים, אשר פועלים יחדיו בשלוש רמות:

• רמת הפרט – גורמי המחלה הם אישיותיים וביולוגיים.
• רמת המשפחה – המחלה נגרמה בעקבות דינמיקה משפחתית מסוימת של החולה.
• רמת החברה/התרבות – הגורמים למחלה הם נורמות חברתיות, לחצים חברתיים, תקשורת ציבורית ותרבות. כל אלה גורמים לזירוז תחילת המחלה.

אבחון

ישנם ארבעה קריטריונים שונים שבאמצעותם ניתן לאבחן את המחלה:

• האדם מסרב לשמור על משקל גוף מינימלי ותקין או שהוא לא מגיע כלל לאותו משקל (הוא שוקל פחות מ- 85% מן המשקל התקין ביחס לגילו). הירידה במשקל נעשית בדרך כלל על ידי הפחתה בכמויות המזון הנאכלות על ידי האדם, על ידי שימוש יתר בחומרים משלשלים ועל ידי פעילות גופנית כפייתית ומסוכנת לגוף.
• האדם חש פחד ממשי מעלייה במשקל גופו או בכלל מלהיות כבד משקל או שמן. הפחד מהדברים קיים תמיד, גם כשהאדם נתון במצב של תת תזונה. תמיד קיים החשש שמא הוא ייראה שמן בעיניי עצמו ובעיניי הסובבים אותו. הדבר העיקרי שמעסיק את חולה האנורקסיה הוא חישוב תמידי ואובססיבי של מספר הקלוריות אותן צרך.
• האדם תופס את צורת גופו באופן מעוות. גם במצב שבו הוא נמצא במצב קיצוני ומסוכן של תת תזונה, הוא מרגיש שהוא כבד משקל ושעליו להשיל כמה קילוגרמים מגופו. חלק מחולי אנורקסיה מודעים לרזון הקיצוני שלהם, אך עדיין הם בטוחים שחלקי גוף מסוימים שלהם שמנים ואינם פרופורציונליים לחלקים אחרים. ישנה נטייה תמידית לנקוט בכמה דרכים כדי להעריך את המשקל כגון שקילה כפייתית, שימוש תדיר במראה ומדידה אובססיבית של חלקי הגוף. חולי אנורקסיה תופסים את אובדן המשקל כהישג אדיר ואת העלייה במשקל ככישלון חרוץ וכאובדן השליטה שלהם על החיים. כמו כן, חולי אנורקסיה מכחישים את חומרת משקלם, גם כשהוא נמוך מהמשקל הנורמלי.
• נשים חולות אנורקסיה מפסיקות לקבל ווסת כתוצאה מכך שקיים מחסור חריג באסטרוגן (הורמון שאחראי על התפתחות מינית תקינה ועל תפקוד מערכת הרבייה הנשית), בגלל הפרשה נמוכה בבלוטת יותרת המוח.

טיפול

• טיפול פסיכולוגי – מטפלים בבעיית המשקל ובדפוסי האכילה וגם בבעיות הפסיכולוגיות של החולה שגרמו לאנורקסיה. המטפל מקשיב למצוקות המטופל, נותן לגיטימציה להתנהגותו בלי לשפוט או לגנות אותו, הוא מוסר לחולה ידע מקצועי אודות המחלה וגורם לו להבין את המחלה ואת הסכנות הטמונות בה, והוא מציע דרכים לטיפול.
• טיפול בבתי חולים – אשפוז במחלקה להפרעות אכילה או במחלקה פסיכיאטרית למטרת שמירה מידית על חיי החולה פן ימות. בית החולים אמור לטפל ברמה הפיזית וברמה הנפשית, אך בגלל מצוקת מיטות אשפוז, הנטייה היא לטיפול הפיזי- העלאה במשקל באמצעות תפריט מיוחד או זונדה.
• טיפול בקהילה – טיפול במשפחת החולה לצורך התמודדות עם המצב הקיים. המשפחה יכולה לתת אהבה ולהקנות לחולה ביטחון שהוא תמיד יהיה אהוב ושאין צורך בהורדה במשקל כדי לזכות באהבה.