אופיואידים הם חומרים שונים הנקשרים לרצפטורים במערכת העצבים הנקראים קולטני האופיואיד. ההשפעות העיקריות של רוב סוגי האופיואידים הן הפחתת היכולת להגיב לגירויים, שיכוך כאבים ודיכוי מערכת העצבים המרכזית. את האופיואידים נהוג לחלק למספר תת קבוצות להלן:
- אופיאטים – אופיואידים הנוצרים בטבע כמו לדוגמה קודאין ומורפין.
- אופיואידים סינתטיים למחצה – אופיואידים המיוצרים על ידי האדם מאופיאטים. האופיואיד הסינתטי למחצה המוכר ביותר הוא ההרואין.
- אופיואידים סינתטיים – אופיואידים המיוצרים על ידי אדם אך לא מאופיאטים. הכוונה היא למשל למתאדון, טרמדול, פנטניל ועוד.
- אופיואידים אנדוגניים – חומרים אלו מופרשים באופן טבעי בגוף האנושי ומופיעים במוח שכן תפקידם לפקח על מגוון רחב של התנהגויות רגשיות הקשורות לפחד, כאב וחרדה. החומרים הידועים ביותר בקבוצה זו הם האנדורפינים.
התמכרות לאופיאטים
כל האופיואידים ללא יוצא מן הכלל נקשרים לאותם הרצפטורים במערכת העצבים המרכזית וההיקפית כשההבדלים בין ההשפעות של החומרים השונים נובעים בעיקר מהמהירות שבה הם מגיעים לרצפטורים ולכמות הנדרשת כדי להשיג את האפקט הרצוי. האופן שבו צורכים את האופיואידים משפיע באופן משמעותי על הקצב שבו הם פועלים. כך לדוגמה כאשר מזריקים או מעשנים אופיואידים שונים, הם יכולים להגיע תוך דקות ספורות לרמת השיא שלהם במוח.
ההתמכרות לאופיאטים, בדגש על התמכרות להרואין, נחשבת לקשה וחמורה במיוחד כשלמעשה מדובר בהתמכרות המעמידה את חיי המכור בסיכון. בין היתר השפעות האופיאטים כוללות דיכוי מערכת הנשימה, ירידה בלחץ הדם וכמובן שתוך זמן קצר מאוד מפתח המכור סבילות לחומר.
לעתים על מנת להשיג את אותו האפקט כתוצאה מהשימוש בסם, חודש אחד בלבד לאחר המנה הראשונה, יהיה צורך לעשות שימוש במינון גבוה פי 10 מהמינון הראשוני. הסבילות המתפתחת לאורך הזמן מעמידה את המכור בסיכון מוגבר למות כתוצאה מנטילת מנת יתר.
שיטות הגמילה מאופיאטים
נכון לכתיבת שורות אלה ישנן שלוש שיטות עיקריות המשמשות לגמילה מאופיאטים: התנזרות מוחלטת, שימוש בחומרים שונים הנוגדים את אפקט האופיאטים ושימוש באופיאטים הנחשבים כבטוחים לשימוש.
ההחלטה על השיטה המתאימה ביותר צריכה להתבצע בשיתוף פעולה מלא עם המכור המעוניין להיגמל ולהתבסס על מספר פרמטרים. בין היתר יש להתייחס למשך השימוש בסם, למידת היכולת של הנגמל להיענות לטכניקות הטיפול השונות בעתיד, לרמת התלות בסם ועוד.
להלן פירוט תמציתי אודות שלושת הטכניקות:
- התנזרות מוחלטת מהסם – התנזרות מוחלטת מהסם היא טכניקה המתאימה בעיקר עבור אנשים שעשו שימוש בסם במשך תקופה קצרה יחסית וכן עבור אנשים שהחליטו מרצונם החופשי כי הם מעוניינים להיגמל מהסם. שיטה זו פחות מתאימה עבור אנשים שעושים שימוש בסם כבר שנים רבות ועבור משתמשים שנאלצים לעבור גמילה בכפייה על ידי רשויות החוק.
- שימוש באנטגוניסט לסם – על ידי שימוש בחומר הנקרא נלטרקסון (Nelatrexone) ניתן לנגוד את השפעת האופיאטים. הכוונה היא לכך שלאחר הזרקת החומר, גם אם ייעשה שימוש באופיאטים, השפעתם לא תורגש כלל. את הנלטרקסון יש ליטול באופן פומי אחת ליום ולכן הטיפול מתאים יותר עבור מכורים בעלי מוטיבציה גבוהה מאוד להיגמל (כמו כן קיימת אפשרות ליטול את החומר בזריקה אחת לחודש).
- שימוש בתחליפי סם – הכוונה היא לשימוש בחומר הנקרא מתדון (Methadone). המתדון ניטל באופן פומי והשפעתו ממושכת יחסית. הלכה למעשה מדובר באופיאט לכל דבר, אך השפעתו חלשה מאוד. עם זאת, הוא מונע את תסמיני הגמילה וכן מונע את האפשרות להשתמש בסוגים אחרים של אופיאטים. ישנם מכורים שעשים שימוש במתדון במשך שנים ארוכות כשלדעת רוב המומחים כיום שיטה זו היא היעילה ביותר להיגמל מאופיאטים.
