רובנו, כאשר אנו שומעים את המילה "מכור" רואים לנגד עינינו אדם המכור לחומר או התנהגות מסוימים: מכור לסמים, מכור להימורים או מכור לאלכוהול וכן הלאה. אלא שההתמכרות, אצל חלק גדול מהמכורים, היא חלק מהאישיות – היא הבעיה.
המרכיב הדומיננטי הוא האישיות המתמכרת, לכן אין פלא, כי ישנם מכורים רבים אשר אינם מכורים רק לדבר אחד, אלא לשילוב של כמה דברים. למשל: אלכוהול והימורים, סמים ואלכוהול, קניות ואוכל וכן הלאה. התמכרויות מצטלבות קשות יותר לאבחנה וטיפול, ופעמים רבות המכורים מצליחים להסתירן מהסביבה ואפילו מעצמם.
התמכרויות צולבות – איך הן נוצרות ומה הן משרתות?
כאמור, התמכרויות מצטלבות הן שילוב של שני סוגי התמכרות או יותר אצל אדם אחד. ההתמכרות הנוספת נוצרת בעצם כדי לשכך את החרדה או תופעות קשות אחרות שמעלה ההתמכרות האחרת, כך שבאופן מוזר ההתמכרויות צולבות מאזנות זו את זו ובכך מצמצמות את "הדליפה" של עובדת ההתמכרות החוצה, מעבר לעולמו האישי של המכור.
ההתמכרות המצטלבת דורשת מן המכור לתמרן בין שתי ההתמכרויות, הצורך לספק אותן ולהסתיר אותן בו זמנית. התמרונים הרבים שדורשות ההתמכרויות מן המכור הופכות את חייו למעגל סגור או למרוץ שדים של תמרון ושקרים, הן לסביבה הקרובה והן לעצמו.
למשל: מהמר אשר ההימורים מעוררים בו חרדה, ישתה אלכוהול לפני שיצא להמר. לתחושתו, האלכוהול מרגיע את החרדה וכך הוא יכול להמר בצורה שקולה ורגועה יותר. או אדם שמכור לסמים ממריצים כגון אקסטזי, הנוהג להשתמש גם בסמי הרגעה לאיזון. התמכרות למין התמכרות, לפורנו בשילוב עם התמכרות לאינטרנט. אדם המכור לאינטרנט, יפנה לאתרי פורנו לשם פורקן ופריקת רגשי האשמה, ולהיפך.
בגלל שההתמכרויות המצטלבת מכסות או מטשטשות זו את תופעותיה של האחרת, פעמים רבות קשה הן למכור עצמו והן לסביבתו להבין שהוא בעצם מכור. אם סמי ההרגעה מקהים את המרץ של סמי המרץ, אזי נוצר איזון כלשהו. אם האלכוהול משכך את החרדה וחוסר השקט של ההימורים, אזי כלפי חוץ תחושות אלה אינן ניכרות.
פעמים רבות המכורים להתמכרויות צולבות הם אנשים המצליחים לתפקד בצורה סבירה, עקב מנגנוני הפיצוי וההסתרה שפיתחו לעצמם. כמו כן ההתמכרויות המחפות זו על זו מונעות מהם לסבול מתסמונת גמילה, "הוכחה" שהם מוצאים לכך שאינם מכורים.
פניה לטיפול
מכורים להתמכרויות מצטלבות פונים בדרך כלל לטיפול כאשר האנרגיה הרבה שעליהם להקדיש לתמרון בין ההתמכרויות למניעת התופעות של זו בשימוש בהתמכרות האחרת, ובהסתרה מפני עצמם ומפני הסביבה, הופכים את חייהם לבלתי נסבלים. כאשר הם מרגישים מותשים מהתמרון האינסופי בין ההתמכרויות, חיי היום יום "הנורמאליים" על דרישותיהם, וההסתרה והחיפוי.
הקושי הראשון או האתגר הראשון העומד בפני המטפל, הוא אבחון ההתמכרות הראשונית, ועריכת ההבחנה בינה לבין ההתמכרות המשנית. הבחנה זו היא חשובה מאד, מכיוון שהתמכרות "המקור" היא ההתמכרות המרכזית בה יש לטפל, וכאשר היא תטופל, תמוגר בדרך כלל גם ההתמכרות ה"טפילה" או המשנית.
איתור ההתמכרות הראשונית תוביל גם למהות והעיקר של הטיפול, והוא המניעים הנפשיים והרגשיים שהביאו את המטופל לכדי התמכרות. איתור המניעים הנפשיים הללו יסייע להתחיל ולחתור לקראת מטרת הטיפול, היא השינוי האישיותי וההתנהגותי.
חשוב לציין כי לטיפול יש סיכוי להצליח רק כאשר המכור מבין שיש לו בעיה, מכיר בכך שהבעיה מקשה על חייו ומבטא רצון ועניין בשינוי. ישנה גם חשיבות רבה ללקיחת האחריות על ההתמכרות ועל תהליך השינוי והגמילה.
