התמכרויות הן מחלה. כאשר מדובר בהתמכרות להתנהגות מסוימת (הימורים, סקס, אינטרנט), הפן הבולט במחלה הוא הפן הנפשי-התנהגותי. כאשר מדובר בהתמכרות לחומרים (סמים, אלכוהול), נוסף לפן הפסיכולוגי גם פן גופני-פיזיולוגי משמעותי. כמובן שלשילוב הזה יש השפעה גדולה על אופי הטיפולים המוצעים לגמילה.
השאלה הראשונית שעולה כאשר אדם מחליט להיגמל מההתמכרות שלו, או כאשר קרוביו או בני משפחתו מחליטים לשלוח אותו לגמילה, היא באיזה מסגרת כדאי לבצע את התהליך.
האפשרות הפתוחה ביותר, היא לנסות לבצע גמילה באופן עצמאי (על ידי המכור, או בתמיכה של אדם קרוב או משפחה). המכור נשאר בבית, ומנסה להימנע מההתנהגות הבעייתית שלו. ברוב המקרים, כמובן, ההתמכרות יותר חזקה מהחלטה שכזו.
השלב הבא, הוא תהליכי גמילה במרכזי גמילה פתוחים. המכור מגיע לפגישות וטיפולים במכון וחוזר לביתו לאחר מכן. עצם ההגעה לטיפולים דורש מהמכור מאמץ רב והתמודדות עם ההתנהגויות הבעייתיות הרגילות שלו, ולכן גם תוכנית זו מתאימה בהתמכרויות קלות ונשלטות יותר.
כאשר מדובר בהתמכרויות חמורות, ובמיוחד כאשר נוסף על התלות הפסיכולוגית קיימת גם תלות גופנית (כמו במקרה של סמים ואלכוהול), בדרך כלל תהליך הגמילה דורש החזקה מסיבית יותר של הנגמל, ותמיכה רבה יותר. לכן, רוב מוסדות הגמילה מסמים עובדות בתנאי פנימייה (מעין כפר גמילה) כאשר למעשה, המכור מקבל את הטיפול שלו במסגרת של אשפוז מלא במוסד.
מה כולל אשפוז מלא
הכוונה במושג אשפוז מלא היא שהמכור נמצא במוסד 24 שעות ביממה. חופשות יתכנו על פי מצבו של המכור, והשלב בו הוא נמצא בתהליך הגמילה. המכור מקבל את כל הטיפולים במסגרת האשפוז- טיפול רפואי, השגחה וביקורת על תסמונות הגמילה, טיפול פסיכולוגי, טיפול קבוצתי ותמיכה של עובדת סוציאלית בתוך האשפוז וכהכנה לקליטה מחדש בקהילה. המכור אוכל, ישן וחי את חייו במסגרת המוסד. שיטות הטיפול הספציפיות משתנות ממוסד למוסד, אך בדרך כלל ישנו מקום של כבוד לטכניקות קוגניטיביות- התנהגותיות.
יתרונות הגמילה באשפוז מלא
היתרון הגדול של גמילה באשפוז מלא היא ההשגחה והמענה שניתן לנגמל, בכל התחומים הרלוונטיים, מסביב לשעון. כאשר הנגמל סובל מתסמונות גמילה גופניות, הוא יכול לקבל מענה רפואי מיידי. כאשר הכאב הוא נפשי- הוא נמצא בחברה תומכת של נגמלים שנמצאים באותו מצב כמוהו, וכן יכול לקבל סיוע מקצועי באופן נגיש.
יתרון נוסף הוא ההרחקה הפיזית של המכור מהחומר. כאשר אדם נמצא באשפוז מלא אין לו אפשרות להשיג את החומר לו הוא זקוק. הדרך היחידה לגמילה מסמים היא להפסיק להשתמש בהם.
אשפוז מלא, במרבית המקרים, מהווה גם מקור של הקלה ותמיכה לבני המשפחה של המכור. במקומות אחדים, ההקלה נובעת מעצם העובדה שהמכור נמצא בתוך מסגרת מטפלת הדואגת לכל צרכיו, ומשחררת את המשפחה מדאגה קיומית למכור. במקרים אחרים, האשפוז המלא כולל גם התייחסות טיפולית לבני המשפחה שעשויים להימצא במצוקה גדולה בעקבות ההתמכרות (בטיפולים משפחתיים או בקבוצות תמיכה של משפחות).
חסרונות הגמילה באשפוז מלא
הביקורת העיקרית על שיטות הגמילה באשפוז מלא היא שהמכור לומד להסתדר ללא הסם רק בתוך מסגרת מאוד תומכת ומחזיקה, אך הוא יוצא מהאשפוז שאינו מוכן להתמודד עם "החיים האמיתיים". המכור בעצם מתרגל שדואגים לכל מחסורו. הוא לא צריך לפרנס את עצמו, לא צריך לבשל, ולדאוג לעניינים יומיומיים. האשפוז המלא הוא מסגרת מאוד תומכת, והביקורת מתייחסת להעדר העצמאות של המאושפז.
כמובן, שמוסדות טובים דואגים להתייחס לביקורת זו, ולהכליל במסגרת הטיפולים המוצעים באשפוז גם שיעורים של כישורי חיים, והדרכה לקראת השחרור להתמודדות עם "העולם האמיתי" שבחוץ.
