ניקוטין הוא סם המצוי באופן טבעי בטבק, והוא ממכר כמו הרואין או קוקאין. במשך הזמן, אדם הופך להיות תלוי פיסית ונפשית בחומר, ומפתח התמכרות לניקוטין. תלות פיסית זו גורמת לתסמיני גמילה שאינם נעימים כשאדם מנסה להפסיק לעשן. התלות הרגשית והנפשית, שהיא ההתמכרות, מקשה על ההתנתקות מניקוטין. מחקרים הראו כי גמילה לטווח הארוך מחייבת התמודדות עם התלות הפיסית והנפשית.
האופן בו ניקוטין חודר לגוף, לאן הוא מגיע וכמה זמן הוא נשאר
כשאדם נושם עשן, ניקוטין חודר עמוק לריאות. הוא נספג במהירות למחזור הדם ועובר, בשילוב עם פחמן חד חמצני ורעלים אחרים, לכל חלק בגוף. למעשה, שאיפת ניקוטין בעשן הסיגריות מגיע למוח מהר יותר מאשר תרופות המזינות את הגוף דרך הווריד בעירוי.
ניקוטין משפיע על חלקים רבים בגוף, כולל הלב וכלי הדם, ההורמונים, האופן בו הגוף משתמש במזון והמוח. ניתן למצוא ניקוטין גם בחלב אם ובריר צוואר הרחם של נשים מעשנות. במהלך ההריון, ניקוטין חוצה את השלייה, וחודר למי השפיר ולדם הטבורי של תינוקות שזה עתה נולדו.
גורמים שונים משפיעים על משך הזמן הדרוש להסרת ניקוטין ותופעות הלוואי שלו מהגוף. במקרים רבים, מעשנים קבועים עדיין יזדקקו לניקוטין או מוצריו במשך כשלושה עד ארבעה ימים לאחר הגמילה.
תסמיני גמילה מניקוטין
השבועות הראשונים אחרי שמפסיקים לעשן הם לרוב הקשים ביותר, ואדם שנגמל מעישון ממתחיל להרגיש נוח יותר עם השינוי החדש באורח החיים לאחר כחודשיים עד שלושה חודשים. הגמילה מניקוטין מאופיינת בתסמינים הכוללים כאבי ראש, חרדה, בחילות, כמיהת יתר לטבק, כעס ועצבנות.
כמעט כל מעשן בינוני עד כבד חווה אחד או יותר מהתגובות הרגשיות והנפשיות החזקות הבאות, במהלך הגמילה:
- התקפי זעם
- צורך אינטנסיבי בניקוטין
- מצב של שיתוק
- נדודי שינה
- בלבול נפשי
- ערפול מוחי
- נרגנות
- חרדה
דיכאון נפוץ בטווח הקצר והארוך בתהליך הגמילה. בטווח הקצר אדם שנגמל מעישון חווה רגשות צער הזהות לאיבוד אדם אהוב. כמה שזה נשמע טיפשי, מעשן צריך להתכונן בפועל לתקופת הגמילה, על מנת לעבור את הדיכאון בטווח הקצר, ולא להניח לו להיגרר.
התמודדות עם תחושות כעס במהלך הגמילה
כעס הוא חלק מתהליך הגמילה. אין צורך בסיבה ממשית לתחושות אלו, הן פשוט מופיעות. יש לקבל את התחושות, לפרוק אותן בבטחה, ולהתמודד עם המצב המעצבן באמצעות התמודדות עם רגשות ההדחקה.
הפחתת מתחים מפחיתה את הרצון בעישון סיגריה, ומומלץ לדון ברגשות עם בני משפחה או חברים, לצאת להליכה ולתרגל נשימות עמוקות ושיטות הרפיה.
הימנעות מגירויים
הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. כשאדם יודע מה מכעיס אותו, הוא יכול פשוט למנוע את הגירוי לכעס ובכך להימנע מהכעס.
ראשית, יש להימנע מכל מצב העלול לגרום למצב רוח כועס. לעיתים פשוט צריך לזייף את התחושות ולהיות מאושר גם כשאדם מרגיש תחושות נוגדות. זיוף התחושות מאפשר לחימה בזעם המגיע עם חוויית תסמיני הגמילה.
בשלב השני יש להימנע מגירויים הגורמים לתשוקה לעישון. ברגע שאדם מתחיל להשתוקק לסיגריה, הוא מתחיל לפתח חרדה, עצבנות וכעס מהיר. זוהי הנקודה בה הוא פונה אל הסיגריה. על מנת להימנע מתרחיש זה, יש לזהות מה גורם להופעת התשוקה, לזהות את המתח, ולהבין את השגרה האוטומטית של פנייה לעישון בתדירות גבוהה.
מומלץ להימנע ממקומות בהם אדם נהג לעשן הרבה בעבר, כך שניתן לעקוף את הזעם ביתר קלות. פעולה זו עשויה להיות כרוכה בהתרחקות מאנשים ומקומות אהובים, אך היא נחוצה על מנת לבצע מספר שינויים בחיים, המובילים לשינוי המשמעותי של גמילה מעישון לטווח הארוך.
לא תמיד ניתן להימנע מהזעם, אך ניתן לא להניח לו לשלוט בהתנהגות. יש להתמקד במה שגורם לכעס, להבחין בין גורמים שוליים או משמעותיים המציתים את הכעס, ולהבין שהכעס אינו מופנה לתרחישים מסוימים, אלא נובע מתסמיני הגמילה.
ראו גם:
