האם אתה מתעקש לקום לרוץ בחמש כל בוקר, גם כשהגב כואב, כשקור מקפיא בחוץ ואשתך מתחנת שתישאר במיטה? האם אתה מרגיש טוב רק כשאתה מתאמן לקראת טריאתלון? האם אתה אוכל רק כדי לחדש את האנרגיה לקראת הריצה הבאה? רוב הסיכויים הם שאתה מכור לריצה.
קיימות הגדרות רבות של התמכרות לריצה, אך המשותף העיקרי הוא חזרה על ההתנהגות מעבר לנקודה שבה הריצה הופכת להיות מנורמלית לפציעה עצמית. המכורים לריצה, פשוטו כשמעו, מסרבים לעצור או אפילו להגביל את משטר האימונים, גם כשהם נפצעים.
שיבוש החובה לפעילות גופנית
לרוב האנשים, פעילות גופנית טובה לבריאות היות ואינם פעילים מספיק. אך חלק מהאנשים החותרים לשלמות הם מתאמנים כפייתית. יש המכנים אותם מכורים לפעילות גופנית, משוגעים או מחויבים לספורט. עשרה אחוזים מהרצים הם בעלי ביצועים גבוהים, המכורים לריצה.
חצי שעה ביום של פעילות גופנית מתונה מספיקה למניעת מצבים בריאותיים כגון סוכרת, כולסטרול גבוה ולחץ דם גבוה. מכורים לריצה נוטים לחשוב כי ריצה של שעות תהפוך אותם לבריאים פי ארבע. אבל זה לא עובד כך.
המאפיין העיקרי המבדיל בין חובבי ריצה למכורים
רצים בריאים מארגנים את הריצה סביב חייהם, ואילו המכורים מארגנים את חייהם סביב הריצה. הריצה המוגזמת, בדומה לאופן בו אנורקסיה נגרמת כתוצאה מצורך עז של שליטה על החיים. כמו הפחתת המשקל, השיפור בביצועים האתלטיים נצפה בקלות.
הם אוכלים ארוחה אחת ביום, או שהם אוכלים את אותם המאכלים בדיוק בכל ארוחה. הם מודדים הכול – את צריכת הקלוריות שלהם, וכמות העמילן שהם אוכלים. הם ממוקדים ורציניים מדי לגבי ריצה, ברמה הפוגעת בחייהם.
אין להם זמן או מקום ליחסים, הם מפסיקים לצאת לבילויים חברתיים, הולכים לישון בשמונה בערב כדי שיוכלו לקום בארבע בבוקר לרוץ. הם מתגרשים.
מכורים לריצה הם בעלי הישגים גבוהים
פסיכיאטרים מסבירים שמכורים לריצה מציגים ביצועים ברמה גבוהה במיוחד בתחומי חיים אחרים. הם חכמים ובעלי תארים השכלתיים, ועדיין, תהליך האבחון עשוי להיות מורכב.
כשהם מגיעים לקבלת טיפול רפואי עם פציעת גיד והרופא שואל אותם מדוע הם ממשיכים לרוץ למרות הפציעה, הם משיבים שאינם יכולים להפסיק בגלל הפציעה, היות וזוהי עבודתם.
חלק מהרצים סובלים מבעיות כתוצאה מההתמכרות. תחושת התרוממות הרוח נגרמת באמצעות שחרור הורמונים, מה שמוביל לשינוי בנפש. הם מדברים על חוויות כמעט חוץ גופניות, וחשים כאילו הם מסוגלים לשנות את העולם.
אך בסופו של דבר, בלוטת יותרת הכליה נשחקת והם קורסים. מה שהיה פעם סיפוק, הופך לכאב שליטה. הריצה הופכת להיות דבר רע, אך הם אינם מסוגלים להפסיק.
נזקים פיזיים ונפשיים חמורים לטווח הארוך
עודף פעילות גופנית עלול להוביל לפציעות, תשישות, דיכאון והתאבדות ונזק גופני לטווח הארוך. בלוטת יותרת הכליה שואבת החוצה הורמונים ככל שאתה שרגליך הולמות על הקרקע במהלך הריצה, במצב העשוי לייצר שפע קורטיזול בכל אימון.
פתאום, פעימות הלב במנוחה הופכת מ-48 לשמונים. אתה יכול לרוץ במשך שעתיים, ואז שלוש שעות, אך לא תוכל לשפר את ביצועי עשרת אלפים הקילומטרים שלך.
טיפול בהתמכרות לריצה
טיפול פסיכולוגי או טיפול קוגניטיבי התנהגותי מעודד את המטופל להתייחס לצורות חברתיות יותר של פעילות גופנית כגון יוגה ורכיבה על אופניים במקום בעיסוק הבודד של ריצה או אימון בחדר הכושר, פעילויות המהוות קרקע פורייה לפרפקציוניסט פתולוגי.
מטרת הטיפול היא לסייע להם לגוון את הפעילות הגופנית ולהשתחרר מהקיבוע על משטר האימונים. פסיכולוג מסייע להם לראות שיש להם בעיה ושהשינוי הכרחי. הטיפול משיב להם את תחושת הערך העצמי והם מבינים שמעולם לא הרגישו טוב לגבי עצמם.
במסגרת הטיפול הם בוחנים את האפשרות שמשהו שקרה בילדות הפעיל את ההתמכרות, או אם קיימת התמכרות במשפחה.
הבנת ההבדל בין פעילות בריאה לבין פעילות הגורמת לנזק
המטפל גורם למטופל להבין שהתמכרות יכולה להיות דבר טוב. אך הציפיות של המטופל מעצמו ומהסביבה עשויות לצאת משליטה. כשההתמכרות לריצה גורמת להיסחפות קיצונית, היא מזיקה לבריאות. במילים אחרות, פסיכותרפיה היא המסלול לשינוי מהתמכרות להתנהגות נכונה.
ספורטאים רבים, האובססיביים לריצה, מבצעים שינוי זה מעצמם. הם נוטים להפחית את הריצה לרמות הגיוניות ומסוגלים להגיע לאיזון בריא יותר.